שו"ת מהרי"ל, מפתחות ק״א

101 שו"ת מהרי"ל פתח ↗

על אחד שנשבע שאם יבא אל זוגתו לעולם לעשות כך וכך. לענ"ד אין השבועה חלה כלל. חדא דמשועבד לה כל זמן שהיא אשתו כדפריך ריש פ' המדיר על ומי מצי מדיר לה כו'. ודאי הנשבע לגרש או שלא תהא אשתו כמו ההוא עובדא דתשובת רב האי צריך לקיים. אבל זה שנשבע שלא יבא אל זוגתו משמע שתהא זוגתו אפילו הכי לא יבא אליה הרי זה נשבע לבטל המצוה. ולפי טעם זה היה ראוי לעונשו משום שבועת שוא. מיהו הנ"מ אם היה נשבע שבועה ממש. אבל בנדון זה נראה דאין כאן שבועה וגרע משבועת הבאי. כיון שתלה נדרו במילתא דאי אפשר לקיימו ח"ו לעשות כך וכך וחלילה לקיים שבועתו וכו'. אף על גב דאפשר לו לקיים שלא יבא אליה ולא יעשה כך וכך. הא פי' ר"ת אפילו אם אמר אם אעשה דבר זה יאסרו כל פירות שבעולם עלי דלא חל הנדר כלל משום הבאי שאי אפשר לו להיות נאסר בכל פירות דעלמא וכל שכן בנדון זה. וההיא דשרקינ' טינא בשילהי נדרים צריך ליישב לר"ת. ואין להאריך מזה. עיין בלשון הרבי אלחנן במיימוני. ומכל מקום שבועת הבאי מותרת. ואפילו לגירסת פרק ד' נדרים דאסור שבועת הבאי מדאמרי' שריא כמו שפי' התוספות פ"ג דנדרים. וז"ל הרא"ש אחד שנשבע על בתו נערה שנתארסה ועמד בבה"כ ונשבע ברבים שכך הוא כופר בזאת התורה ובנותנה ובמי שניתנה על ידו שאם תנשא בתו ארוסה לראובן. והשיב הגאון דהוי נדרי הבאי. וז"ל אבל במעשה הזה אין דבר שמעון זה כמו שבועה ברבים אלא כנדרי הבאי מפני שאם שמעון זה שומר מצות השם וחוקי התורה לעולם ועד אינו כופר לא בתורה ולא בנותנה ולא בנתינותה על ידו: ושוב כתב ופי' הפסוק אם כמות כל אדם וגומר. לא ה' שלחני. מה היה דעתו של מרע"ה וכבר כתב שאם היה נדר ממש שלא היה מתיר כלל ובשם גאונים קדמונים וכל זה נדרי הבאי והתשובה ארוכה מאוד. ופי' אותו פסוק דלא ה' שלחני בכמה גווני. ופי' אחד פי' דהכי קאמר מרע"ה אם כמות וגומר. כלומר שלא נתברר בדבר זה נבואתי. יש לקרח ולעדתו לכזבני ולומר כל העדה כולם קדושים כו'. ולפי זה הפי' כתב הלכך אם יאמר שמעון לכך נתכוונתי כו' ולשבועה נתכוונתי אף על פי שאין בדורינו זכאי' וצדיקים להתיר אפ"ה כתב שיש להקל בזה ולמצוא פתח להתיר. והביא ראייה על זה מקראי דבנימין איש ממנו. ודרשו רבותינו איש ממנו ולא מבנינו: וממתניתין הנודר הנאה מחבירו וביתו לבנותה כו' הולך אצל פועלים כו'. אלמא שרי להערים לצורך גדול כזה. וע"כ התיר לאותו שמעון שתנשא בתו לראובן ארוסה. וכל טעמא של הגאון דחשיב ליה הבאי. אף על גב דאמרי' בירושלמי אם כמערים אסור הנ"מ בכה"ג דשייך להעמיד דבריו שאומר שלא כוון להפליג כמה שאמר אם לא ראיתי בדרך זה כעולי מצרים. ואומר שכוונתו היה לחיל גדול ולא כעולי מצרים ממש. אבל בהדי' דכל פירות שבעולם או בנדון דידן שאי אפשר לקיימו כלל אין כאן לא נדר ולא שבועה. ומכל מקום היה צריך התרה שלא יקילו קלות ראש: וד' נדרים גופייהו לחד לישנא צריכין התרה. ומכל מקום יש לעונשו על שהעלה המחשבה הרעה לחציף פניו כל כך לתלות נדרו בע"ז אף על גב דמסתמא היה בלבו רק לאמור כן כדי לחזק נדרו ולדחות הפצרתם. אפילו הכי מכוער הדבר וכאשר ישית מר עליו יקבל עליו ומה לי להאריך קמיה דמר:

1 הנשבע אם יבא אל זוגתו שיעשה כך וכך אין השבועה חלה וצריך כפרה על שתלה שבועתו ע"ז:

שו"ת מהרי"ל א׳ »